הגות יהודית מודרנית לאחר השואה

מוסיף היהודי להיות השעיר לעזאזל של כל המתחים החברתיים . המעמד הגבוה רואה בו תועמלן מסוכן למען מהפכה והמעמדות הנמוכים רואים בו את נציג המנצלים . בהיותו זר לתרבות הנוצרית ומשתייך לשבט נודד , מפוזר וחסר מולדת , הוא נראה בעיני חלקים גדולים מן החברה בעולם הנוצרי כנטול שורשים ומועד תמידי לבגידה . לא פחות מזה מסכן את מעמדו המצב הכלכלי המודרני , שכן היהודי נדחף בעבר על ידי החברה הנוצרית למקצועות הביניים של המסחר והבנקאות ועכשיו הוא מעורר את קנאתם של מעמדות הביניים הלא–יהודיים הרואים בו מתחרה מסוכן . הנתונים האלה של גורלו אינם משתנים בעקבות הרפורמה במצבו המשפטי . לפיכך ניבאו ההוגים הציוניים בסוף המאה ה19– ובראשית המאה ה20– אסון לקיום היהודי בגלות , אם כי אף אחד מהם לא יכול היה לחזות את ממדיו , והציונים עצמם נדהמו מן הצורה והממדים שבהם התגשמו כל חרדותיהם . לניתוח הציוני הזה של מצב הגלות היו גוונים רבים , ובגוון הרדיקלי ביותר שלו דגלו הוגים וסופרים כמ"י ברדיצ'בסקי , יעקב קלצקין , א"ד גורדון ובעיקר הסופר י"ח ברנר . להם נראתה התורה בדבר שליחותו של עם ישראל בגויים , המצדיקה ואפילו מחייבת את הישארותו...  אל הספר