כבוד האדם בפסיקת בית המשפט העליון בשלושים השניםהראשונותכאמור , עד סוף שנות השבעים של המאה העשרים מיעט בית המשפט העליון להידרש לצירוף "כבוד האדם , " או לסוגיית הכבוד בכלל , על כל היבטיה , משמעויותיה ונגזרותיה . זכויות אדם בסיסיות טופלו , לעיתים , ללא קישורן למושג הכבוד , ונושאים הנתפסים כיום כשייכים לתחום כבוד האדם טופלו , פעמים רבות , בלא כל התייחסות לזכויות אדם . מושג ה"כבוד" שימש את בית המשפט בראש ובראשונה במשמעות של הדרת כבוד , ולא במשמעות של כבוד סגולי . המחקר האמפירי העלה כי בעשור הראשון , כלומר בשנים שעד סוף שנות החמישים , השתמש בית המשפט העליון בשורש כב"ד שלוש פעמים בהקשר של כבוד סגולי : פעם אחת בהקשר של כבוד המת , פעם אחת בהקשר של נטילת טביעות אצבעותיו של אדם בעל כורח ו , ופעם אחת במסגרת דיון בסוג הערכים שהמשפט הפלילי נועד להגן עליהם . באותה תקופה השתמש בית המשפט העליון בשורש כב"ד שמונה עשרה פעמים בהקשר של הדרת כבוד , במיוחד בהקשר של כבוד מקצוע עריכת הדין , וכבוד המדינה ורשויותיה . בעשור השני , כלומר מסוף שנות החמישים ועד סוף שנות הששים , מצאנו חמישה מופעים של השורש כב"ד שניתן ...
אל הספר