כלפי מי שהוא מכליל בכך בקבוצת ההשתייכות שלו . ביטוי זה מחייב הצגה טקסית של נדיבות ( יותר נכון "לארג'יות ( " כמקובל בחברות הדרת כבוד , ואף ויתור סטואי על צרכים אישיים לשם השתתפות בכינונם של כללי הדרת הכבוד וקיומם . אף שכתריאל אינה מציינת זאת , כלפי ילדים ש"אינם נחשבים , " או שמוכרז עליהם "חרם , " לא חלה החובה החברתית "לתת ביס ; " כך מבטא טקס ה"כיבודים" את מקומם המרכזי של חלק מהילדים בחברה , תוך תיחום גבולות הקבוצה והכרזה מיהם אלה שאינם זכאים להדרת כבוד כי אינם חלק מן הקבוצה . עמידתם העקבית והנחושה של הילדים על "זכותם" לקבל 'ביס' או 'לק' מהווה עמידה מודעת על הדרת כבודם , באמצעותה הם לומדים להוקיר ולחזק את הדרת כבודם גם בהקשרים חברתיים אחרים . ברובד הגלוי מתייחסים הילדים המשתתפים בטקס ה"כיבודים" בראש ובראשונה להיבט החומרי של "כיבוד" בממתקים . עם זאת , עריכת הטקס מהווה עבורם תרגול שיטתי של יצירה , קבלה , תחזוק , ביטוי והנצחה של נורמות הדרת כבוד ומנטליות הדרת כבוד . הקישור בין "כיבוד" ו"כבוד , " אשר קיים בבירור ברובד הלשוני של השפה העברית , מתגלם להפליא בטקס הנדון , אשר מלמד כי כבר בחברת הי...
אל הספר