אחרי מלחמת ששת הימים בעשרים ושמונה השנים שלאחר מלחמת ששת הימים לא עלה לסדר היום הציבורי , באורח משמעותי , נושא ההפרדה בין ישראל לפלסטינים . אחת הסיבות לכך , הייתה , כנראה , מיעוט הפרעות הסדר והפיגועים עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב . 1987 אך הסיבה העיקרית לכך הייתה מדיניות 'הגשרים הפתוחים / שהונהגה אחרי המלחמה על ידי שר הביטחון משה דיין , מדיניות שאיחדה את האוכלוסיות הישראלית והפלסטינית ליחידה גיאוגרפית אחת והייתה מנוגדת לגישת ההפרדה . ההרגשה הכללית של הפוליטיקאים והציבור הייתה , שלפחות עד להשגת שלום , נועדו שתי האוכלוסיות להיות מעורבבות זו בזו , ללא חציצת גבול ביניהן . הקשרים הרבים בין שתי הקהילות.- העסקת עובדים פלסטינים רבים מיש"ע במגזרי הבנייה והחקלאות בישראל , קיום שווקים ב'קו התפר , ' בהם מכרו פלסטינים , בעיקר מיו"ש , מזון , כלי בית , ביגוד וריהוט במחירים הנמוכים במידה ניכרת מאלה הנהוגים בישראל , מסחר דו צדדי והספקת שירותים שחייבו מעבר משאיות רבות מדי יום ביומו . כן היה ' איחוד' של תשתיות בתחום אספקת המים והחשמל . בדצמבר 1987 החלה האינתיפאדה הראשונה ומספר התקריות האלימות בשטחי יהוד...
אל הספר