4 . 1 פרשת העינויים - שיטות החקירה של השב"כ ב 6 בספטמבר 1999 נתקבלה פסיקת בית המשפט העליון בעתירתם של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל , האגודה לזכויות האזרח ואחרים נגד ממשלת ישראל , שירות הביטחון הכללי ( להלן : השב"כ ) ואחרים בעניין השימוש באמצעים פיזיים שנוקט שירות הביטחון הכללי בחקירת חשודים בביצוע עברות נגד ביטחון המדינה ( כגון " טלטולים" ותנוחת "שבאח . ( " לפי הפסיקה אין לשב"כ סמכות "לטלטל" אדם , להחזיקו בתנוחת "שבאח" ( הכוללת את שילוב האמצעים , כאמור בפסקה , ( 30 לחייבו ב"כריעת צפרדע" ולמנוע ממנו שינה באופן שאינו מתחייב מצורכי החקירה . כן אנו מצהירים , כי סייג ה"צורך" שבחוק העונשין אינו יכול לשמש מקור סמכות לשימוש בשיטות חקירה אלה וכי אין בו בסיס לקיום הנחיות לחוקרי השב"כ , המאפשרות שימוש בשיטות חקירה מעין אלה ( בג"ץ העינויים , פסקה . ( 40 פסיקה זו , שנתקבלה חמש שנים מאז הוגשה לראשונה , היא החלטת מדיניות שאפשר להסבירה באמצעות הגורמים המעורבים בתהליך שהוביל אליה . הסבר אמפירי של מדיניות ציבורית הוא תהליך ארוך של פירוק להחלטות מדיניות ספציפיות וניתוח התהליך שהביא לכל אחת מהן . כלו...
אל הספר