פוסט ריאליזם - הדגש האינדיבידואלי עד כה ניתחנו התפתחות מסוימת בתחום יחסי הגומלין שבין משפט לפוליטיקה , ואולם הגישות שהזכרנו אימצו בדרך כלל נקודת מבט סוציולוגית ונשענו על זווית ראייה משפטית , בעיקר כזו שאינה חורגת מתחום הפוזיטיביזם הקלאסי להסבר מערכת היחסים שבין המשפט לפוליטיקה . כפי שיוסבר בהרחבה בפרק הבא , לגישות האלו יש שני חסרונות עיקריים . ראשית , הדגש בהן הוא על מבנים חברתיים שמכתיבים התנהגות של בני אדם , ולפיכך יכולתם של בני האדם לפעול באופן עצמאי בתוך מבנה חברתי נתון אינה נכללת בניתוח . אנו נטען שזהו כשל מתודולוגי בסיסי . שנית , בהיעדר התייחסות להשפעה של בני אדם על התהליכים ולאי סימטריה בין בני אדם , הניתוח הוא דטרמיניסטי לחלוטין . לדוגמה , על פי מחקרי המשפט הביקורתי פרי ההישענות המבנית , הבניית המציאות בידי המוסדות היא כה חזקה , עד שלא תיתכן חריגה של שופט כלשהו מן התבנית . אם מתגלית חריגה כזו , היא מיד תוכנס לתבנית התאוריה . בדרך זו המציאות משמשת לחיזוק התאוריה במקום שהתאוריה תשמש להסבר המציאות . בפרק הבא נציג גישת ניתוח אלטרנטיבית שמתבססת על תפיסה אינדיבידואליסטית של המציאות ....
אל הספר