פרק ה: החכמה האלוהית

פרק ה : החכמה האלוהית בדיוננו על 'המשל וסוגי חכמה אחרים ' ( פרק ר ) ראינו שיש סוגי חכמה , כגון הפאבולה והחידה , שאינם מיוצגים כלל בספר משלי או הותירו בו עקבות מועטים בלבד . התופעה קיימת , וביתר שאת , ביחס לסוג אחר של חכמה - זו הניתנת לאדם בהתגלות של אלהים , ועל כן נכון לכנותה ' החכמה האלוהית . ' תפיסה דומה הייתה קיימת בישראל . במש י ג י 20-19 נאמר : ה י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל . שני הפסוקים נראים כקטע מתוך הקשר רחב יותר , שאין לשער מה כלל . ומפליא שאין עוד מאמרים מפורשים כמותם . אולם , על כל פנים , זהו חיווי חד משמעי בדבר תכונת החכמה של ה / ששירתה אותו בבריאה . לכאן מצטרפים אותם נאומים של החכמה , מפיה ממש ( מש ' א' ; 33-20 ח ' ; 21-1 ט ' , ( 12-1 הטוענת להיותה ראשית הבריאה ( ח ' . ( 31-22 לדעתי , החכמה היא כאן פרסוניפיקציה פיוטית ולא , כפי שהציעו , דמות מיתית , כמין אלוהות משנית ; 131 בכל אופן היא סמוכה לה ' במעשיו . בדומה לכך נמצא מאמרים המייחסים חכמה מעולה ליצורים אלוהיים מדרגה שנייה : כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע 132 ( שמ " ב ...  אל הספר
כרמל