. 1 תפיסת המסורתוקשייה מגילת תהלים ממערה מס' 11 בקומראן מסכמת כדלקמן את פעולתו של דוד בחיבור השירה המזמורית ( טור : ixxvn ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש וסופר ונבון ותמים בכל דרכיו לפני אל ואנשים . ויתן לו יהוה רוח נבונה ואורה , ויכתוב תהלים שלושת אלפים ושש מאות , ושיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום , לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש מאות , ולקורבן השבתות שנים וחמשים שיר , ולקורבן ראשי החודשים ולכול ימי המועדות ולים הכפורים שלושים שיר . ויהי כול השיר אשר דבר ששה ואבעים (!) וארבע מאות ; ושיר לנגן על הפגועים ארבעה . ויהי הכול ארבעת אלפים וחמשים . כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון . לפי תפיסה זו , אם דוד חיבר ארבעת אלפים וחמישים ( 4050 ) שיר , לא נותר עוד הרבה לעשות למשוררים אחרים בתקופת המקרא ! ומתאים לכך התיאור שניתן כאן בדבר דרך ההשראה הפיוטית - "כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון" - השירה המזמורית של דוד היא כולה נבואה ; אם כן , היא אינה צומחת מן העם או מתחברת בידי משוררים מחוננים . זוהי תפיסה הפוכה בתכלית לתפיסה שהגיע אליה מדע המקרא , כפי שעוד נראה ...
אל הספר