אחרית דבר תם ולא נשלם המבוא לספרות המקרא . הוא לא נשלם , כי נותרו חטיבות ספרותיות וסוגים ספרותיים שלא הגעתי לדון בהם . מן הסוגים הספרותיים נפקד כאן מקומה של שירת האהבה , והספר המובהק שלה - שיר השירים . ובאשר לחטיבות ספרותיות , לא נדון כאן עיקרו של ספר איוב , שהוא ביטוי של השלבים היותר הגותיים בספרות החכמה . אני מתנצל כאן לפני הקורא . אבל איך אמר רבי טרפון ' ? לא עליך המלאכה לגמור ' ... ( משנה , אבות ב , ' טז . ( ועם זאת , אני מקווה שהמבוא הזה השיג את עיקר המטרה שעמדה לפניי : לתאר את ספרות המקרא לסוגיה , בתולדותיה . ויותר מזה : להסביר ולהדגים את השיטה ההיסטורית בהבנת המקרא . אם הקורא סיגל לעצמו את אלה , הוא יוכל למצוא את דרכו הן בהבנת המקרא הן בהערכת הספרות הרבה שנכתבה ועוד נכתבת על אודותיו . ובינתיים , אנסה לסכם מה עלה מן המבוא הזה לגבי תולדות הספרות המקראית . זוהי ספרות בת אלף שנה , למן ימי השופטים במאה השתים עשרה לפסה"נ ועד גזרת השמד של אנטיוכוס אפיפאנס בשנת 167 לפסה"נ . אלף שנים של יצירה ! בתקופה הזאת עברו על ישראל תהפוכות הרות גורל מכל הבחינות . תמורות חלו בעולם המדיני-תרבותי : מצר...
אל הספר