. 1 בין הנביאים לתלמידיהם הדיונים הקודמים , בייחוד הדיון במהותם של ספרי הנבואה ( פרק א לעיל , ( העלו שבספרים הללו צורפו יחדיו דבריהם של הנביאים עם דברי תלמידיהם , מוסרי לקחם ומסדרי הספרים הקרויים על שמם . פירושו של דבר הוא , שכאשר מנסים לסכם את תורת הנביאים , יש להבדיל היטב בין מה שאמר הנביא עצמו ובין מה שהוסיפו עליו תלמידיו ; ובעצם ייתכן להעמיד זו כנגד זו את הגותו לעומת הגותם . בספר יחזקאל , למשל , ראינו את הנביא טוען נגד שלטון העוול של המלכים ומבשר לעתיד לבוא את מלכות ה . ' לעומתו טוען התלמיד נגד החמס של העשירים והתקיפים , מבשר את התערבותו של ה' כשופט ואת שובו של דוד כנשיא , היינו מלך בעל סמכויות מוגבלות . שני פנים הם בדברי התלמיד : הפן האחד הוא אקטואלי - כנגד העושק החברתי שקיים בימיו ; והפן האחר הוא תיאולוגי - האידיאל של דוד הרועה הטוב , מלכות דוד החוזרת לעתיד לבוא . כן הדבר בספר ירמיה . פן תיאולוגי יש בהרבה מן ההשלמות של התלמיד בתוך דברי רבו ' . הוא הטעים שוב ושוב , שנבואותיו של ירמיהו היו מותנות , ושאפשר היה למנוע את אסון החורבן על ידי תשובה מלאה בעתה ( למשל יר' ז' ; 15-1 י"ז ; 27...
אל הספר