פרקו : הנביאים לאור הביקורת של ספריהם ב מהפרשה ב' ; 35-33 ג' , 20-19 , 13-12 , 5-1 עולה יחס מסתייג כלפי 'תשובה מטעם' זו , שאין עמה חרטה אמתית ובושה על החטא . בכ"ב 9-8 מספק התלמיד צידוק דין לחורבן וכותב אותו בשולי נבואה שלא נומקה לכתחילה : 'על אשר עזבו את ברית ה' אלהיהם וישתחוו לאלהים אחרים ויעבדום ; ' ובכ"א 7-1 'תוקנה' הנבואה המקורית : מפלת ירושלים היא כולה מעשה ה , ' הכשרים הם רק מכשיר בידיו ; נפלאות ה , ' כפי שנודעו ביציאת מצרים , ייעשו עתה נגד ישראל . אך גם הפן האקטואלי מצוי בעיבודי ספר ירמיה . נכללת בהם העדפה מפורשת של גלות יהודה בימי יהויכין על פני הנשארים בארץ והגולים למצרים ( כ"ד ; כ"ט . ( 20-16 , 14-10 ירמיהו , לעומת זאת , מחק את יהויכין מחשבונו ( כ"ב ( 30-29 והאמין עד הסוף שצדקיהו יוכל להינצל על ידי כניעה . וכן עדכנו התלמידים את הנבואה על גורלה של בבל - שבעים שנות שלטון הוקצבו לה ( כ"ה ; 12-11 כ"ז ; 7 כ"ט . ( 10 אם אנו מתבוננים בקטעים שזיהינו לעיל כתוספות על דברי הנביאים ( והם ייצוגיים למדיי ) נמצא שהרמזים למאורעות ההיסטוריים בתקופתם של התלמידים , תחילת בית שני , מעטים יחסית ....
אל הספר