חלק שלישי : ביקורת פמיניסטית של שילוב הנורמה המשפטית והמוסכמה החברתית התרבותית כמתואר בחלק הראשון של הפרק , חוק השמות הישראלי התיר , מאז ומעולם , גם לאישה הנשואה , כמו לכל אדם אחר , לבחור לעצמה שם משפחה כרצונה ( או ליתר דיוק : החוק התיר לה תמיד לבחור אם לקבל את שם משפחתו של אישה , על פי המנהג הפטרונימי הרווח , או להמשיך לשאת את שם משפחתה שטרם הנישואין . ( מאז שנת , 1996 לאחר תיקון מספר , 3 חוק השמות הישראלי מכיל הסדר מפורט הקובע שוויון מלא בזכויותיהם של נשים וגברים בכל הקשור בבחירת שמות ונשיאתם . החוק שולל מכול וכול קישור אוטומטי בין מעמדה המשפחתי של אישה ובין שם משפחתה , ואינו מעניק העדפה כלשהי למנהג הפטרונימי . למעשה , מתוך התחשבות ממשית בכבוד הסגולי ובכבוד המחיה , החוק מזמין במפורש נשים וגברים כאחד לבחון אפשרויות מגוונות בהקשר של בחירת שם משפחה , ולבחור ביניהן מתוך שיקול דעת מושכל ועצמאי . לצד זה , כפי שמפרט חלקו השני של הפרק , בכל הקשור בדיני משפחה שוררת בישראל מוסכמה רווחת שעל פיה זכויותיהן של נשים יהודיות , לרבות כבוד מחייתן ואף כבודן הסגולי , נסוגים מפני המטרה העליונה של "אחדות ...
אל הספר