חקיקת חוק השמות הישראלי עם כינונה של מדינת ישראל זנח בית המחוקקים הישראלי את הגישה הליברלית המינימלית והמירה בגישה ריכוזית וביורוקרטית הרבה יותר . שנים ספורות לאחר כינון המדינה , בשנת , 1956 הסדירה הכנסת את סוגיית בחירת שמם של אזרחי המדינה ותושביה בחוק השמות , התשט"ז . 1956- מטרתו , כפי שבאה לביטוי בדברי הכנסת , הייתה לבער את הפלורליזם התרבותי הרב ששרר במדינה החדשה בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות בנושא היקראות בשם . מטרתה המוצהרת של הצעת החוק הממשלתית הייתה אדמיניסטרטיבית : לקבוע נוהל אחיד ומחייב ביחס לבחירת שמות ונשיאתם , שיחול על כלל האוכלוסייה , ויקל על הרשויות המוסמכות לרשום את התושבים ולזהותם על פי כללים ברורים . עקרונותיה של הצעת החוק הממשלתית נקבעו בידי ועדה בין משרדית לבחינת דרכי מרשם התושבים , ומאפיינה המובהק של ההצעה היה קביעת הסדרים חד משמעיים והחלטיים שנועדו להחליף את מנהגיהם השונים של המגזרים השונים . בבחירת ההסדרים הקונקרטיים ניכרת העדפה ברורה למנהגים שהיו מקובלים בקרב הציבור היהודי האשכנזי ( ולכן ניתן בהחלט לטעון כי מטרה בלתי מוצהרת של הצעת החוק הייתה "ייהודו" ו"שיכנוזו" של ...
אל הספר