חלק ראשון : הבנת הנורמה המשפטית הרלוונטית המנהג הפטרונימי לא אומץ מעולם על ידי המשפט האנגלי , ונותר בבחינת מוסכמה חברתית חוץ משפטית . שופטים , כמו חברים אחרים בקהילה , סברו כי אך טבעי הדבר "שמעיין קטן המתמזג עם נהר גדול" מאבד ביחד עם צביונו הייחודי גם את שמו ( ראו שם . ( ואולם , המשפט האנגלי מעולם לא התייחס מפורשות באופן מחייב לסוגיית שמה של האישה הנשואה , לא בתקופה שראה באישה חלק מאישיותו המשפטית של אישה , ולא כאשר הכיר בה כאישיות משפטית עצמאית . שתיקתו זו של החוק אפשרה לאישה הנשואה , בכל התקופות , לקבל את שם אישה או לא לקבלו , לפי בחירתה . שתיקת הדין בהקשר זה משקפת עמדה משפטית ליברלית פסיבית , מינימלית , המאפשרת לאישה לנהוג כמקובל או לסטות מן המקובל , אך אינה מתייחסת למציאות החברתית הפטריארכלית והפטרונימית , ואינה נוקטת כלפיה עמדה מכל סוג שהוא . מאז שאימץ המשפט האנגלי את עקרון השוויון בין המינים , שתיקת החוק עולה בקנה אחד עם זכות האישה לשוויון זכויות בכך שהיא מעניקה לה אותה אפשרות משפטית שהיא מעניקה לגבר לבחור בשם משפחה . עם זאת , החוק אינו מתייחס בשום צורה לעובדה שעל אישה המבקשת לממ...
אל הספר