חלק שלישי : ביקורת פמיניסטית של שילוב הנורמה המשפטית והמוסכמה החברתית התרבותית , אינוס ומתלוננות כפי שהציג חלקו הראשון של פרק זה , הנורמה המשפטית החלה על עברת האינוס מתיימרת להבחין בין מגע מיני מותר ובין מגע מיני אסור באמצעות המבחן הבלעדי של קיומה או היעדרה של "הסכמה חופשית" של המתלוננת . למעשה , מבחן זה גורר עמו שני רכיבים נוספים , הכרוכים בו ללא הפרד מאות שנים : המידה שבה הפעיל הנאשם כוח או איום להשתמש בכוח , ומידת התנגדותה הפעילה של האישה למעשה המיני . בתי המשפט , אם כן , מנסים לזהות מגעים מיניים אסורים באמצעות בדיקה האם הכילו הסכמה חופשית של המתלוננת , ובתוך כך יש שהם בוחנים גם האם היה שימוש בכוח מצד הנאשם והאם הייתה התנגדות משמעותית של המתלוננת למעשי הנאשם . כאמור , בדיקה משולשת זו , הנהוגה במשפט המקובל מאות שנים , לא נועדה מלכתחילה להבחין בין מגעים מיניים רצויים הדדית ובין מגעים מיניים כפויים על צד אחד בידי האחר . בעולם הפטריארכלי המסורתי , המגן על הדרת כבוד הגבר ועל זכות הקניין שלו בבתו ובאישתו , התייחסה הבדיקה המשפטית האמורה רק למגעים מיניים שהתרחשו מחוץ למסגרת הנישואין , ולכן ...
אל הספר