חלק ראשון : הבנת הנורמה המשפטית הרלוונטית זו אינה מעוגנת בחוקי המדינה אלא היא תולדה של פרשנות משפטית עצמאית יוצרת . חלק זה של הפרק מבאר ומפרט מצב עניינים זה . סעיפים 300 ו 301 לחוק העונשין מאפשרים לבית המשפט למצוא אדם אשם ברצח אם התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הוא גרם מוות בכוונה תחילה , כלומר מתוך החלטה להמית , בדם קר , בלא התגרות , בנסיבות שבהן יכול היה לחשוב ולהבין את אשר הוא עושה , ולאחר שהכין את עצמו או מכשיר המתה . המילה " התגרות" המופיעה בלשון החוק הוחלפה בשיח השיפוטי במילה "קנטור , " ולכן עברת הרצח מתייחסת להמתה שהתרחשה לאחר הכנה , מתוך החלטה ובהיעדר קנטור . במילים אחרות , יסודות עברת הרצח , מעבר לעצם גרימת המוות , הם הכנה לביצוע ההמתה , החלטה להמית והיעדר קנטור . אלה הם היסודות שעל התביעה להוכיח מעל לכל ספק סביר כדי לבסס "כוונה תחילה" ולהשיג הרשעה ברצח . נאשם שהמית בלא כוונה תחילה יואשם בביצוע עברת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין . זוהי הנורמה המשפטית הרלוונטית ( שמקורה ככל הנראה בדין העות'מני , ( אשר חקוקה שחור על גבי לבן בספר החוקים הישראלי . ואולם לא זו הנורמה שבתי המשפ...
אל הספר