פמיניזם כבוד האדם בשנות ה 90 של המאה ה 20 החל להתעצם בארץ פמיניזם , שבעשורים הקודמים הצליח לפרוח רק בגרעינים הקשים הקטנים של תנועות הנשים הרדיקליות . זהו פמיניזם שאינו מגביל עצמו למסגרת השקפת העולם של הדרת הכבוד הציונית , ואינו מקדש את מיתוס השוויון הציוני . במובן זה הוא א ציוני . פמיניזם ישראלי חדש , א ציוני זה , אינו מושתת על פרשנות חדשה של מושג השוויון . השוויון לא הפך במהלך שנות ה 90 לערך חברתי מרכזי יותר בחברה הישראלית - או בפמיניזם הישראלי - משהיה בעבר . הכבוד , שהיה מראשית הדרך עקרון יסוד של החברה הישראלית , נותר הערך הדומיננטי הן בחברה הישראלית והן בפמיניזם הישראלי . ואולם בשנות ה , 90 כאמור , החל להתחולל שינוי בתפיסת הכבוד של החברה הישראלית . בצד הדרת הכבוד , שמשלה תמיד בכיפה , החלו ללבלב בארץ שיח של כבוד סגולי ושיח של כבוד מחיה . חוק יסוד . כבוד האדם וחירותו ניזום ונחקק כדי לקדם שיח של כבוד סגולי וכבוד מחיה על חשבון מנטליות הדרת הכבוד הישראלית . החוק לא השכיל , או לפחות טרם הצליח לחולל את המהפכה שייעדו לו יוזמיו . עם זאת הוא הצליח לסדוק במידת מה את חומת הדרת הכבוד הישראלי...
אל הספר