אותה גישה , אם כישוריהם של פלוני ואלמוני אינם דומים בהקשר הנדון , אזי אין לשקול את מועמדותם באותה מידה של רצינות . גישה זו נתפסת בתור מוסרית , פרוגרסיבית , נטולת פניות ובעלת פוטנציאל לקדם במידה שווה את זכויותיהם של כל הפרטים . השוויון האריסטוטלי נתפס כמעניק לכל פרט הזדמנות שווה , תוך הרחקת כל "שיקול זר" שאיננו רלוונטי בנסיבות העניין , כמו דעות קדומות , סטראוטיפים קבוצתיים ופרוטקציה . גישתו של אריסטו אומצה בתרבות המערבית המודרנית , הפכה לאחת מאבני היסוד של העולם הליברלי , והיא מקובלת על רבים ונאכפת באמצעות שיטות המשפט המודרניות . ייתכן שמשום כך היא נדמית כמובנת מאליה , הגיונית וראויה . ואולם בחינה ביקורתית של הנוסחה האריסטוטלית מעלה כי המעבר מן הדמיון המצוי אל היחס השווה הראוי מכיל כשל נטורליסטי מובהק . המעבר מקביעה עובדתית של דמיון לקביעה הערכית כי הדמיון מצדיק יחס שוויוני היא בהכרח כשל לוגי בעל משמעויות חברתיות שמרניות . כדי להיווכח בכך , חשבו , במקום על הדוגמה בדבר דמיון בכישורים למילוי תפקיד הנהגתי , על הדוגמות הבאות : "מי שדומים זה לזה בקרבתם לראש המדינה - ייהנו מיחס שוויוני בקבלת ...
אל הספר