רבנות הרב קוק — איחוד הקהילה וגיבוש הנהגתה ערב העלייה השנייה היתה קהילת יפו מפורדת ומפולגת . הספרדים היו מפוצלים למערביים ( דוברי ערבית מרוקאית , ( לספרדים ( דוברי לאדינו ) ולתימנים , בעוד שבעדה האשכנזית היה קיים קרע בין הפרושים והחסידים סביב נושא השחיטה . השליטה בעיר היתה בידי סיעה קטנה , ולמעשה בידי איש אחד — שמעון רוקח , האיש החזק ו'הכל יכול , ' שתדלן העדה היהודית והמנהל בפועל את מוסדות קהילתה . מעמדו הבלתי מעורער של רוקח נתגלה בשנות התשעים של המאה הי"ט , כשמנע את כניסתם של המשכילים החילוניים , בני העלייה הראשונה , לוועד העיר . אך חולשתו באה לביטוי בחוסר יכולתו ליישב את הסיכסוך בתוך העדה האשכנזית , שהחריף בראשית המאה העשרים וגרם להתמוטטות המסגרת שבתוכה ולמענה פעל . על רקע זה היו מובנים דאגתו של רוקח ומאמציו לחיזוק המוסד הקהילתי כאחד האמצעים נגד הרוחות החדשות שנשבו בעיר בגבור גלי העלייה השנייה . ברור היה לרוקח , שכוחו בלבד לא יעמוד לו במאבק זה . לשם כך דרושה היתה אישיות תורנית סמכותית , שתלכד סביבה מחדש את הקהילה , ועם זאת תהיה נתונה להשפעתו . צורך זה נעשה מוחשי ובר ביצוע בשנת , 1902...
אל הספר