חליפיים לארגון החיים פרט להישענות על הסמכות המרכזית . המיסוד , ששבחיו נמנו לעיל . חיזק את הקשר בין הפרט לארגון שהשתייך אליו . אותו ארגון טווה קורי עכביש סמיכים כל כך , שלא היה מנוס אלא להיתפס בהם . שירותי עזרה עצמית היו בבל ייראה ובבל יימצא . למונופול של הסמכות המרכזית על אספקת הצרכים היתה גם הצדקה אידאולוגית . המפעל הציוני , שחולל מהפכה כבירה בחיי הפרט והכלל , לא יכול היה להתנהל באמצעים פרטיים . הנחת היסוד היתה שרק ריכוז המאמצים יוביל למטרה הרצויה . הקשיים שהיישוב היה צריך להתמודד עמם אמנם לא הפרו את היציבות , אבל צמצמו מאוד את המתחם הפרטי . יתר על כן , חלק ניכר מעולי העת ההיא החליטו לעזוב את מקום מושבם מטעמים אידאולוגיים . הם דגלו בציונות , היו מוכנים לממשה לא רק להלכה , אלא גם למעשה , והצדיקו בעצמם את הפעלת הסמכות הריכוזית . הגיוס לא נעשה לא באמצעי כפייה ולא על ידי מנגנונים מניפולטיביים של שטיפת מוח . בהעדר מערכת חוקית היה אפשר לממש "אזרחות" באמצעות השתייכות לקולקטיב המאורגן . האזרח שבדרך היה כפוף לערכים , לתהליכים ולמוסדות , ואלו הטביעו עליו את חותמם . המתיישבים היהודים בארץ ישראל ...
אל הספר