הזיכרון כקלידוסקופ עיון ברומן 'שושן לבן , שושן אדום' מאת דוד שיץ א . בין נקלטים לקולטים בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים הורגשה בחללה של הספרות הישראלית הציפייה לאקטואליות , כלומר ליצירות שיתמודדו עם המציאות החדשה הנוצרת והולכת בארץ , ובמיוחד עם פרשת העלייה ההמונית , ששינתה בתוך זמן קצר כמעט לבלי הכר את פניה של החברה הישראלית . ציפייה זו , שטופחה בעיקר על ידי מבקרים מן השמאל הסוציאליסטי , אנשי 'התרבות המתקדמת , ' כוונה בדרך כלל כלפי המספרים הצעירים , בני הארץ וחניכיה . אלה נקראו להרחיב את היקף התכוננותם , לחרוג מתחומי החוויה האוטוביוגרפיה ולחדור אל מעגלים חברתיים ואנושיים מגוונים יותר , כגון אל עולמם של העולים שזה מקרוב באו ' . בדבריו בשיחת רדיו בשנת 1953 הגיב משה שמיר על תביעות רווחות אלו מן הסופר , ואמר : כיום ניכרים , כמדומה , סימנים לכך , שאנו עומדים בפני התפתחות חדשה , גדולה , של הפרוזה בספרותנו , הודות לעובדה שהמציאות הבלתי סכימאטית , הסוערת והמשתנה של חיינו התחילה מצמיחה מקרבה את האינטליגנציה שלה , העתידה לתת לה גם את העיצוב האמנותי . לאלה השואלים היכן הסיפור על המעברה , ייאמר...
אל הספר