הביקורת כעדות אישית א . סופרים כמבקרים בספרות העברית של הדורות האחרונים קשה למצוא סופרים בולטים שהגבילו את עצמם לכתיבת ספרות יפה בלבד . היוצאים מן הכלל הם מעטים מאוד , המעידים על הכלל . בין המעטים האלה אפשר להזכיר , למשל , את דבורה בארון , שלא פרסמה מימיה דבר מחוץ לתחום הסיפורת הבדיונית ; או את יהודה עמיחי שכתב שירה , סיפורת ודרמה , ופרסם גם כמה פרקי יומן , אבל לא ניסה כוחו בביטוי עיוני ישיר מחוץ להרצאות ולראיונות שבעל פה . אבל אלה , כאמור , היוצאים מן הכלל , והכלל הוא שבצד יצירתו של סופר בז'אנרים הבלטריסטיים המקובלים אפשר למצוא חטיבה גדולה או קטנה , מכונסת או פזורה , של כתיבה עיונית מסוגים שונים : ביקורות ספרים , דיוקנאות של סופרים על סמך זכרונות אישיים או על סמך קריאה ביצירותיהם , מסות פואטיות , נאומים והרצאות בנושאים שונים , מניפסטים אישיים וקבוצתיים , אפיונים עצמיים , דברי אינטרפרטציה ומחקר , תגובות פולמוסיות , סיכומים היסטוריוסופיים , וכן היגדים חברתיים ופוליטיים בענייני המקום והזמן . ערכה ומשקלה של הכתיבה העיונית לעומת הכתיבה הבלטריסטית שונים מאוד מסופר לסופר . בקצה האחד של הקשת...
אל הספר