הלשון ככלי , כאתגר וכנושא על סיפורו של י"ד ברקוביץ 'ביד הלשון' א . כיצד לייצג דיבור בסיפורת הסיפורת העברית של שלהי המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים . שנוצרה בעיקר בארצות מזרח אירופה ומרכזה . היא אספקלריה של המציאות הרב לשונית המורכבת שבה התנהלו חייה של החברה היהודית . כך , למשל , תיאר איתמר אבן זהר את מצבו הפרדוקסלי של 'הסופר העברי שחי ברוסיה , שדיבר יידיש בביתו , רוסית עם הפקידות והאינטליגנציה , אוקראינית ברחוב , כתב רוסית ויידיש לצרכים שונים , ועברית - בספרות היפה ' . ' אמנם , מציאות זו לא היתה חדשה . במשך מאות שנים השתמשו יהודים בארצות פזוריהם לפחות בשלוש לשונות בעת ובעונה אחת לצרכים שונים . העברית היתה שפת הקודש והכתב , היידיש היתה שפת היומיום הפנים יהודית , ושפת המדינה הלועזית שימשה למגעים עם הסביבה הלא יהודית . עם זאת , המספרים העברים שהחלו את פעולתם סביב העשור האחרון של המאה התשע עשרה , ביקשו להתמודד עם אתגר שלא עמד בפני קודמיהם , יוצרי ספרות ההשכלה . היה זה הדור הראשון שהעמיד לפניו כאידיאל את הריאליזם הספרותי , כפי שהתממש באותן שנים בספרויות אירופה , ולפיכך חתר ליצור סיפורת שת...
אל הספר