פתיח : תחזוק החרדיות המזרחית במרחבים הפתוחים לקראת סופה של עבודת השדה הגעתי לכאורה למחוז חפצי . עובדת קהילתית בעיריית בני ברק סיפרה לי על קבוצת נשים חרדיות בשכונה המקיימת פעילות חודשית , נתנה לי את מספר הטלפון של מתאמת הפעילות ואמרה : "את חייבת לדבר עם אסתי , היא משהו מיוחד , אני מתה עליה . אם יוצא לי - אני הולכת לאירועים שלהן , אני נסחפת באנרגיות שלה . דברי אתה , כדאי לר " . אסתי הזמינה אותי לאירוע קרוב ופתחה לי בכך צוהר למישור פעילות שלא איתרתי קודם לכן . כשהגעתי לחלק מן המפגשים החודשיים נתקלתי בכמה מן הנשים שהכרתי במתנ"ס או בהרצאות של הרב זר , אבל ההקשר היה הפעם חדש ואחר . כאן ביקשו הנשים להתחבר אל הדומות להן , לטפל בהוויית החיים של האישה החרדית המזרחית ומשפחתה , ולטוות רשת של קשרים שיתמכו בהוויה זו . למתבוננת מבחוץ הצורך בקיומה של קבוצה כזו עשוי להיראות משונה , שכן נדמה כי השכונה כולה דתית חרדית . לבוש תושביה מעיד על כך ; אולמות הישיבה של הרב זר הגדושים מאזינים בימי רביעי בלילה מעידים על כך . תהליך ההתחרדות נתפס כעובדה מוגמרת . ואולם לצד תהליך זה התיישבו בשכונה שלושת אלפים משפחות ש...
אל הספר