פרק שני מדע ההיסטוריה , פילוסופיית ההיסטוריה והכינון מחדש של היהדות כדת התבונה ( מול ההומניזם החילוני והנצרות ) על הכללות חובקות עולם שלא נתמכו תמיד על ידי ידע היסטורי ביקורתי מפורט ומקיף כל צורכו , ועוד ניווכח שגם אצל כמה ממנהיגי התנועות החדשות ביהדות גרמניה תפס המחקר הספרותי וההיסטורי , שכבר הגיע לשלב החיבורים המקיפים המציעים תמונה כוללת , את מקומה של הביקורת הפילוסופית המדריכה והמכוונת , וזאת במידה רבה מתוך הסתייגות מן ההפשטות הפילוסופיות הכוללניות שהמלומדים חשבום לבלתי אמינות . בכל זאת מדעי היהדות כבר היו בחזקת דיסציפלינה שהוכיחה את אמינותה בהישגים ודאיים , ופילוסופים קצרי רוח ובעלי השראה ואמפטיה יכלו למצוא בהם אחיזה ולהשלים את החסר מבחינת הידע בכוח ההסתכלות המנתחת בתקופה החדשה שאותה הכירו מניסיונם האישי ובכוח הראייה התבניתית הכוללת שפילוסופיית ההיסטוריה החדשה העניקה להם , כפי שניווכח להלן . אולם ההתפתחות החשובה ביותר שיצרה את הצורך ונתנה את התימוכין לסיפוקו היתה בתחום החברתי . במשך עשרים השנים שעברו מייסוד ה"איגוד" השתנו פני החברה היהורית גרמנית לבלי הכר . למרות המכשולים הפוליטיים...
אל הספר