פרק שלישי : השבת - זכרון למעשה בראשית וזכרליציאת מצרים שבת היא ציון הזמן הבולט ביותר בלוח השנה של עם ישראל . בודאי גורמת לכך המחזוריות הריתמית התכופה של הופעתה . אפשר להמשיל אותה לפעימת הלב במחזור הדם של הגוף החי . היא המקיימת את רציפות החיים בזמן . שבוע אחר שבוע דרך כל החודשים , דרך כל העונות , דרך כל החגים היא חוזרת בדפוסה הקבוע , המתגוון אמנם בשכנותם של חגים על ידי קריאת פרשיות התורה וההפטרות ועל ידי תוספות מסוימות בתפילה , אך נשאר שוה בקוי הצורה ושןה בתוכן . אולם לא רק התכיפות גורמת . כבר ציינו בפרק הראשון שהשבת היא נקודת חיבור עיקרית בין המחזור הקוסמי לבין המסלול ההיסטורי המצוינים בלוח השנה . במחזוריותה היא משווה לזמן הקוסמי המתעגל כיוון תכליתי , מבריאה אל גאולה ; לפי מנינה נמנים גם השנים לשמיטין וליובלות . היא מנצחת איפוא על זרימת הזמן ועל כן היא זכתה לאורך הדורות הרבים לתשומת לב מיוחדת . השבת היא ציון הזמן הבולט ביותר גם בעשירות התכנים ובשכלול המבנה . בפיוט "לכה דודי , " שכל בית ישראל נוהגים להקביל בו פני שבת בדורות האחרונים , משולה השבת לכלה . דימוי זה ננעץ בפסוקי בראשית המתארי...
אל הספר