ועדת הפיוס לארץ ישראל וסיבוב השיחות הראשון בוועידת לוזאן-מבוי סתום מאמצי הקהילה הבינלאומית בסוף 1948 ובמחצית הראשונה של 1949 לפתור את בעיית הפליטים התנהלו בשני נתיבים מצטלבים / הפעילות של גופי או"ם שונים , ובראשם ועדת הפיוס לארץ ישראל ( PCC ) מכאן ; ופעילות המעצמות הגדולות , וארצות הברית בראש , מכאן . המאמצים בשני הנתיבים האלה הודרכו במידה רבה על ידי " צוואתו" של ברנדוט-דוח הביניים מאמצע ספטמבר . 1948 בבסיסם היתה ההנחה המוקדמת , ה"דוקטרינרית , " כי זכותם של הפליטים לחזור לבתיהם ולאדמותיהם היא מוחלטת ושום צד מן הצדדים הנוגעים בדבר אינו יכול לערער עליה . הנחת יסוד זו קיבלה הכרה בינלאומית חודשיים לאחר מותו של ברנדוט , בהחלטה מספר 194 ( ג ( ' של העצרת הכללית של האומות המאוחדות , שנתקבלה ב 11 בדצמבר . 1948 בהחלטה זו נאמר , כי "הפליטים שירצו לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות כן במועד מוקדם נכל האפשר , ככל שירשו הנסיבות . " החלטה זו כללה גם הקמתה a ועדת פיוס , שהוטל עליה לסייע להחזרתם של אלה המבקשים לחזור . אף שהתקנה בדבר החזרת הפליטים היתה מוחלטת בניסוחה , הרי כמעט הכל העריכו...
אל הספר