פרק תשיעי צעדים לפתרון בעיית הפליטים דצמבר 1948 עד ספטמבר 1949

פרק תשיעי צעדים לפתרון בעיית הפליטים דצמבר 1948 עד ספטמבר 1949 הםליטים לא יחזרו , ועל כן צריך הפתרון לבעיית הפליטים להיות מושתת בעיקרו על ישובם המאורגן באזורים המוחזקים בידי הערבים ובמדינות ערב . ? החלטה עקרונית שלא להתיר את שובם של הפליטים התקבלה בתל אביב , כזכור , עוד בקיץ , 1948 ובחודשים שחלפו מאז הלכה והקשיחה ונהפכה לאבךיסוד במדיניותה של ישראל , מלבד הטענות האסטרטגיות שהשמיעה ישראל בדבר החדרת גיס חמישי לקרבה , הרי כדי לדחות את שובם של הפליטים , הצביעה תכופות על השינויים שחלו בינתיים בשטח . שני פקידים ישראלים בכירים , מיכאל קומיי וזלמן ליפשיץ , כתבו במרס , 1949 בנמקם מדוע יש ליישב מחדש את הפליטים במדינות ערב ולא להחזירם לכפריהם ולאדמותיהם , כי "במהלך המלחמה ויציאת הערבים התמוטט הבסיס הכלכלי שלהם . נכסי דניידי ( ... ) נעלמו . הבהמות נשחטו או נמכרו . אלפי משכנות בעיר ובכפר נהרסו במרוצת הקרבות או כדי למנוע שישמשו את כוחות האויב ( ... ) ואלה מביניהם שנשארו ראויים למגורים-רובם משמשים במשכנות ארעיים למהגרים [ יהודים . " [ זמן קצר לאחר מכן כתב מנכ"ל משרד החוץ , ולטר איתן , ברוח דומה לקל 1...  אל הספר