מדיניות ה"הגנה" בין דצמבר 1947 למרס 1948

הערים באמצעים אלה ו הריסת האוטובוסים , המשאיות והמכוניות הפרטיות שלהם ; ניתוק הכבישים המוליכים לארץ ישראל מן המדינות השכנות וכן חסימת הנמלים בארץ שנמצאו ברשות הערבים . בן גוריון נטה להאמין , כי תושביהן הערבים של יפו וחיפה , המהווים "איים בתוך השטח היהודי , " נתונים לחסדי הישוב ואפשר אפוא לנתק את אספקת המזון אליהם ולגרום להם לגווע ברעב . ב 11 בינואר 1948 מסר אליהו ששון , מנהל האגף הערבי במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית , כי המורל של הערבים נמצא בשפל המדרגה בכל הערים הגדולות כמו גם באזורים הכפריים הסמוכים להן . וכך כתב ששון לעבדאללה , מלכה של עבר הירדן : רעב , יוקר חיים , אבטלה ועוני שוררים בצורה מבהילה . אימה פחד בכל מקום . מכאיבה היא הבריחה , מבית לבית , משכונה לשכונה , מע י לעיר . מכפר לכפר ומארץ ישראל לארצות השכנות . מספרם של מעת-ק- מקום אלה נאמד באלפים . מדיניות ה "הגנה" בין דצמבר 1947 למרס 1948 ראשי הישוב וה"הגנה" נטו בתחילה להתייחס אל מעשי האלימות הערביים בחלקיה השונים של הארץ , בעקבות החלטת החלוקה של האומות המאוחדות , כאל מהדורה נוספת וחולפת של המאורעות בשנים 1929 , 1921-1920 ...  אל הספר
עם עובד