מניעיה של טורקיה המניע העיקרי הוא כספי . לאחר שיוחזרו הוצאות הבנייה ( שאולי ימומנו מלכתחילה בידי הצרכנים , ( תרוויח טורקיה כ 2 מיליארד דולר בשנה ממים הנשפכים בלאו הכי אל הים . המניע השני הוא גאופוליטי . המפעל יעניק לטורקיה שליטה על "סם החיים" של המזרח התיכון כולו , ועקב כך היא תשוב בהדרגה ותהיה גורם גאופוליטי חשוב ביותר באזור . סוריה תיהפך לווסאל שלה , שכן ממילא , מלבד הצינור היא תלויה בה גם בכל הנוגע לניצול מי הפרת . רעיון צינור השלום הוא בין היתר מעין ניסיון של טורקיה לראות כיצד תגיב סוריה על הקמת מפעל מים באזור התאי ( חבל אלכסנררטה , ( שטורקיה לחצה על סוריה להכיר בו כבחבל ריבוני שלה ואכן בשנת 2004 הצליחה בכך . הוכחה לכך שהמניע הגאופוליטי הוא אחד המניעים להקמת צינור השלום היא שטורקיה עצמה , הגוזלת מסוריה ומעירק מים בנהר אחד , מציעה לסוריה מים מנהרות אחרים . שהרי בעודה חוזרת וטוענת שעליה להקטין את כמות מי
אל הספר