א . מבוא עד כה ראינו שכל הנהרות הבין לאומייס במזרח התיכון מנוצלים ניצול איטנסיבי בידי תושבי האזור : הירדן והירמוך מנוצלים ניצול מרבי בידי ירדן , סוריה וישראל ; ניצול מי הנילוס מתקרב למיצויו , וקרוב לוודאי שכל התוכניות להגדלת ספיקת הנהר על ידי מפעלי הפיתוח בסודן הדרומית לא יתבצעו בזמן הקרוב מסיבות חברתיות , פוליטיות וגאופוליטיות ; אשר לפרת והחידקל , עד לאחרונה הספיקה ספיקתם לצורכי המדינות , אבל עקב הפיתוח הנמרץ בטורקיה ובסוריה נראה שב 2015-2005 ישרור מחסור במים באזור ; הוא הדין לגבי אגן האורונטס , ובעצם לגבי כל מקורות המים באזור , לרבות נהרות פנימיים ומי התהום . המסקנה ברורה : המזרח התיכון , שאוכלוסייתו מתרבה בשיעורים גבוהים מן הממוצע העולמי , ידע מחסור במים אם יוסיף להשתמש בשיטות ההשקיה של היום ולא יוריד את שיעורי הצריכה . אך מאחר שברור שמדינות האזור אינן מסוגלות לעשות זאת בתוך עשור אחר , יהיה עליהן לחפש מקורות מים חרשים . להלן סקירת כמה מקורות חדשים , וחדשים פחות :
אל הספר