ההסכמים הבין-לאומיים לניצול מי הנילוס

ההסכמים הבין-לאומיים לניצול מי הנילוס מרבית ההסכמים בין מדינות אגן הנילוס נחתמו בתקופה הקולוניאלית ביוזמתן או בהשפעתן של המדינות הקולוניאליות ( ראו לוח . ( 17 בריטניה , שהיתה בעלת מעמד דומיננטי בהסכמים הללו , דאגה בראש ובראשונה לאינטרסים של מצרים ואחר כך גם לאינטרסים של סודן . דבר זה ניכר בכך שההסכמים אינם עוסקים בפיתוח ובניצול מי הנילוס , אלא בעיקר במניעת השותפות האחרות מלנצלם . המדינות הקולוניאליות האחרות החתומות על ההסכמים האלה , איטליה , צרפת ובלגיה , לא שמרו על האינטרסים של הארצות שבשליטתן , כי עיקר מעייניהן היו נתונים לבעיות ולאינטרסים שלהן במרחב אגן הנילוס , ולא לנעשה בתוך תחומי שליטתן או להטבת תנאי האוכלוסייה בשטחים האלה דווקא . עקב כך קופחו מדינות אלו ובייחוד אתיופיה . אמנם בשנות ה 90 היא חתמה על שני הסכמים ( בשנת 1991 בינה לסודן על שימוש הוגן במי הנילוס וב 1993 בינה לבין מצרים על שיתוף פעולה בין המדינות , ( אך בעצם אין שום הסכם המבטיח את זכותה הטבעית להשתמש במי הנילוס . מדינות העילית המשווניות חתמו ביניהן ב 1994 על הסכם ויקטוריה ליצירת תוכנית לחיזוק התיאום האזורי בנוגע למש...  אל הספר