ו . כלכלה וחברה במדינות אגן הנילוס כל מדינות האגן סובלות מבעיה חברתית כלכלית אחת : גידול כה מהיר של האוכלוסייה , שלא תמיד מדביק את הגידול בייצור המזון ( ראו לוח . ( 15 מאחר שכל מדינות האגן חוץ ממצרים אינן עשירות בתעשייה או בהכנסות מתיירות ממענקי חוץ , אין בכוחן לייבא מזון ותושביהן סובלים מרעב , גם אם המדינות העשירות שולחות להן תרומות מזון ( לוח , ( 16 זה מה שקרה באתיופיה , בסודן , בבורונדי , באוגנדה , בקניה וברואנדה . יוצאת מן הכלל היא כאמור מצרים , שבשנים האחרונות מייבאת חצי ממזונה . עד שנות ה 60 היתה מצרים יצואנית של חיטה וסיפקה את כל צורכי המזון שלה בעצמה . בשנות ה 80 הספיקה תפוקת החיטה שלה רק ל 20 אחוז מן האוכלוסייה ההולכת וגדלה , אף על פי שהתפוקה לדונם בארץ זו היא מן הגבוהות בעולם . בשנות ה 90 ובראשית המאה הנוכחית מנהלת מצרים מדיניות אגרסיבית של פיתוח החקלאות תוך בחירה רציונלית של גידולים ( יותר חיטה ופחות אורז , ( וכפי שמלמד לוח , 15 שיעור גידול המזון עולה בסופו של דבר על שיעור גידול האוכלוסייה . עם זאת , מצרים נאלצת לייבא יותר ויותר דגנים כדי להאכיל את אוכלוסייתה הגדלה ( לוח...
אל הספר