אתיופיה

הגבירה בצורה ניכרת את השאיבה ממי התהום שבאדמתה . גם כאן נשאלת השאלה , אם לנוכח גידול האוכלוסייה המהיר שלה תוכל החקלאות בסודן להצטמצם לממדי 1990 אם לא יותר מזה , והיה ויחזרו תקופות של יובש . הכיוון שהיא התחילה ללכת בו , של שאיבת מי תהום רבים , יענה על שאלת המחסור במים בעתות משבר עתידי . אתיופיה עד שנות ה , 70 בזכות הגשמים הרבים שירדו בה , לא היתה אתיופיה תלויה במי הנילוס . גשמים רבים ירדו בצפון המדינה ומועטים בדרומה . בשנות ה 70 וה 80 חל בה שינוי אקלימי כחלק מהבצורת שפקדה גם את חבל הסהל כולו . עקב כך , ועקב גידול האוכלוסייה המהיר , גדלו צורכי המים של אתיופיה , אבל בעור שעיקר ספיקת הנילוס מקורה שם , היא עצמה אינה משתמשת אלא באחוז אחד מכל ספיקתו . פוטנציאל המים והקרקע של אתיופיה מוצג בתוכנית פיתוח שהכין המשרד לשיקום חקלאי של ארצות הברית . ( Jovanovic , 1985 ) בתוכנית נקבע שבאתיופיה יש שלושה אתרים למאגרים בעלי כושר אגירה של 85 מיליארד מ"ק מים ו 71 אתרים לבניית סכרים על הנילוס , מהם 19 המתאימים גם לייצור  אל הספר