תש"ו 1946 חוק ומשפט בקבוצה בספרות הכללית הקדומה מוצאים אנו רמזים רבים על אושרם של בני האדם בתקופה שעדיין לא היו בה שופטים ודיינים . ( ראה אובידיוס על " תור הזהב") . נראה שחכמים אלה סברו כי הזיקה לחוק ולמשפט סימן מובהק הוא לקלקלתה של החברה . בחברה המתוקנת לא יהיה מקום לחוק ולמשפט . כי באין ניגודים - אין צורך בחוק , ובאפס סכסוכים - אין צורך במשפט . דומה כי ההשקפה היהודית שונה בתכלית . היא רואה בחוק ומשפט את אחד היסודות היותר חשובים של החברה האנושית : " להושיב בתי דין " היא אחת משבע מצוות בני נוח , דהיינו אחד הדברים המציינים חברה אנושית מתוקנת , ואשר בלעדיהם אין לה זכות קיום . אמנם אין ספק כי המצוות הללו מכוונות להליכות החברה כמו שהתפתחו בדרכה של האנושות עלי אדמות , אין הן מתכוונות לחברה אידיאלית . שבע מצוות בני נוח - וביניהם המצווה " להושיב בתי דין " - הן ביטוי להשקפה הרואה בהן לא סייגים בלבד בפני התפרצות הרע והתגברותו על הטוב שבאדם , אלא גם ערכים חיוביים כשלעצמם . המצוות באות להבטיח את התקדמותו של האדם בדרך המוסר והכרת ה'. הן נוטעות בלב האדם את הביטחון כי בכוחו לנצח את הרע , וכי יש לאל ...
אל הספר