במקום 147 אחר עמדתי על שורשיה העתיקים של התפצלות זו לענפי ' מומחיות', על היקפה של התופעה באשכנז במאה הי"ד , ועל משמעויותיה החברתיות העמוקות , ביניהן תחילתה של הרבנות המקצועית שם בשכר . כתוצאה מהתפצלות הסמכות לשלוחות ייחודיות , החלו להשמיע קול ברבים שוחטים , מוהלים , סופרי סת"ם , חזנים , דרשנים ומומחים למנהגים , מעין קבוצת כינורות שניים שעלתה לקידמת הבמה בתקופה ההיא , שהחלה לפרסם חיבורים הלכתיים ודרשניים ברבים , וזאת מכח סמכותם המקצועית המתחדשת . תופעה זו לא הוכרה , כאמור , בספרד , שם נהנו הרמב"ן , הרשב"א ותלמידיהם הגדולים ממעמד של חכמים " כוללים " שסמכותם , כסמכות קודמיהם , שורה על הכל , וספרי הלכה ' מקצועיים' לא הופיעו שם . את ספר הזהר , ואותו בלבד , יש לראות כעלייתה לבמה של גראניטורה שנייה של תלמידי חכמים , שנטלו את זכות הדיבור הפומבי בתחום ההלכה , בדומה ובמקביל למה שנתרחש אז באשכנז , סביבתם הרוחנית הקרובה . הלכה וליטורגיה גם הליטורגיה המשתקפת בזהר ספרדית היא במובהק . להלן מבחר דוגמאות המדבר בעד עצמו : .1 אמירת " קדושה דסידרא " - וככל הנראה גם קדושה ד"יוצר אור " - בציבור בלבד ( שמות ...
אל הספר