יוסי והסכים עימו מטעמים הלכתיים שונים שצירף הוא , אך אינם בספד היראה עצמו . הטעמים ההלכתיים אינם חזקים - וכבר נפרכו יפה בספר שאגת אריה ( סי' כח ) - וממילא לא השתמש הזהר בדברי הנימוקי יוסף , שחי כיובל שנים אחרי ספר הזהר , אלא ברברי רבינו יונה שהוא לבדו בעל שמועה זו , וממנו נטל גם ר' יעקב בעל הטורים . חשוב הוא פירושו של הזהר ( משפטים קכב ע"א ) למליצת " יורר עמו לחתו", האמורה בגמרא על מי שקורא לחברו רשע וכד' ( קדושין כח ע"א ) , שהזהר מתרגמו " נחתין ליה לעלעוי", היינו מכין אותו על לחייה פירוש מוזר זה עורר את השתאותם של למדנים רבים , אולם כבר העיר הרב מרגליות על אתר , כי ממש כך הוא פירוש רבינו יונה גירונדי , הובאו דבריו בשיטה מקובצת לכתובות ( נ ע"א ) : " ותלמידי ה"ר יונה כתבו וזה לשונם : יורד עמו לחתו , כלומר מכה אותם על הלחי", וכו'. וראה גם זהר שמות ( קסט ע"ב ) : " שית ברכאן אינון דכלה מתברכת מינייהו , ואת אמרת דאינט שבע ? אלא שביעאה איהו דקא מקיים כולא , רובא דברכאן על ההן , אמאי " וכו': והשווה שיטה מקובצת לכתובות ( ח ע"א ) : " וכתבו תלמידי ה"ר יונה וזה לשונם : ברכת חתנים נקרא השש ברכות ש...
אל הספר