במדינת ישראל כמו כל אחד שחי במדינה אחרת, כמו לבנוני או סורי. נולדתי במדינת ישראל ויש לי דרכון ישראלי. אבל קשה לי להרגיש שייכות נפשית למדינה, במיוחד בהתחשב עם מצבה של המדינה ועם כל מה שקורה מסביב... מבחינה רגשית אני בכלל לא מרגישה שייכת, מבחינתי הייתי מעדיפה אפילו להגר מפה." אחרים הסתגלו לעובדת היותם ישראלים, והם חיים עם עובדה זו, אבל עדיין אינם מוכנים להגן על המדינה או להקריב את חייהם למענה: "אני נולדתי כאן, אני חיה כאן, אבל הקשר שלי למדינה שטחי, לא עמוק. כיוון שאני חיה כאן אני רוצה לקבל את זכויותי, וכדי לקבל את הזכויות אני צריכה לשלם את החובות. לתת על מנת לקבל. לא כדי להגן על האדמה, ולא כדי להקריב כל מה שיש לי למען המדינה" )אריג.(' אמין ממשיך ומסביר מדוע חלה על הדרוזים חובה לקבל את המצב הנתון, להסתגל אליו ולחיות בתוכו: "אני אזרח ישראלי כי אני חי כאן ואני לומד כאן. האדמה שייכת לחזק והחזק כאן הוא היהודים ששולטים במדינת ישראל, ולכן עלינו להשלים עם המצב הקיים. אבל מצד שני אין בי אותה התלהבות שהיתה לי בעבר, כשהאמנתי שאני צריך לשרת בצבא, לתת את כל מה שיש לי, ולהיות נאמן למדינה עד הסוף." עבו...
אל הספר