יעקב כ"ץ על הדת היהודית בגרמניה של המאה ה-19 מיכאל מאיר אחת מתרומותיו היסודיות של יעקב כץ" להיסטוריוגרפיה של היהדות המודרנית הייתה תשומת הלב הרצינית שהעניק לתפקיד שהמשיכה הדת למלא בחיים היהודיים אף בתקופה של חילון. הוא ביקר בחריפות את ההיסטוריונים אשר הזניחו בכתביהם את הדת, ניסו להסיט אותה לכיוונים אחרים, או שירתו מטרה אידיאולוגית בעת שדנו בה. בביקורתו על ההיסטוריון המרקסיסטי והציוני רפאל מאהלר טען כ"ץ, בהתייחסו לספריו של מאהלר על הקראים ועל פולין שבין המלחמות, שלא ניתן להבין תופעות אלה במנותק מן "המניעים הדתיים שתופסים מקום ראשון במעלה בתודעת הדורות ההם." למרבה הצער, למאהלר חסרה הבנה של ממש בעניינים דתיים, ובבעיות הכרוכות בהם.1 בדומה לכך טען כ"ץ, שבךציון דינור לא עשה צדק עם הדת בהקדישו לה רק תשומת לב מחקרית מועטה, למעט במקרה של החסידות. גרוע מזה, כמו כמה היסטוריונים אחרים, בטפלו בחסידות לא הבחין דינור ברלוונטיות הדתית שלה, וראה אותה בפשטות ככוח חברתי שמביא להתרחקות מן המסורת.2 בשונה ממאהלר, דינור ואחרים, כץ" השתדל תמיד להימנע מלהציג תופעות דתיות כלא יותר מאמצעים המשרתים מעמד או אידיאו...
אל הספר