הקדושים הראשונים ( ט-יא ) היו שהפרו את הגזרות בעיר והיו שברחו מאימתן , - לבסוף נתפסו והומתו אלה וגם אלה . שתי הפרשות שלהלן מקבילות למסופר במק " א א ס-סא ; ב כט-לח ; אך שם זה כל מה שיש על המתים על קידוש השם והדברים מסופרים רק על מנת להבליט את הניגוד בין מסכנים אלה ובין החשמונאים האקטיוויסטים והמצליחים , ואילו כאן משמשים הדברים כפתיחה לחטיבה ארוכה , עד סוף הפרק הבא , המספרת בשבחם של קדושים מעונים . אפשר היה לראות את הסבל ו כמו בפרשת הליודורוס וג טז , ( המחבר מזמין את הקורא לדמיין כי שתי נשים ן אין כמו מצוקת נשים כדי לעניין ולרגש את הקורא והשוו : ג יט . ( מלו את בניהן ן סביר שהכוונה רק שבניהן היו נימולים , ואין ללמוד מכאן שדווקא האימהות מלו אותם . ודוק : במק " א א ס-סא נזכרות אמנם הנשים ' שמלו את בניהן , ' אך בצדן 'אלה שמלו אותם . ' וראו : ד ' שפרבר , מנהגי ישראל , ד , ירושלים תשנ _" ה , עמ י ח-ט ; ר ' וילק , סיני , קטו ( תשנ " ה , ( עמ רפג , הערה ; 6 קקו , איניציאציה , עמ י . 132
אל הספר