"מרחיקין את הכבשנות מן העיר:" גלגוליה של תקנה עירונית מימי בית שני

"מרחיקין את הכבשנות מן העיר:" גלגוליה של תקנה עירונית מימי בית שני ציונה גרוסמרק רוב יהודי ארץ-ישראל בני תקופת המשנה והתלמוד חיו בערים ובעיירות בעלות צביון כפרי,1 שמספר תושביהן היה בין מאות אחדות לבין כמה אלפים.2 לעיר או לעיירה הארץ-ישראלית היו מוסדות ציבור והנהגה אוטונומית ותושביה נהנו ממערכת של שירותים קהילתיים, ובהם שירותי חינוך, צדקה ומשפט.3 כדי לקיים חיים בצוותא ולהבטיח איכות חיים נקבעו בערים ובעיירות תקנות עירוניות. תקנות אלו עסקו ביחסי שכנות, בשאלות של בעלות על רכוש כדי למנוע סכסוכי שכנים, והן עסקו גם בשאלות של איכות הסביבה וקבעו את דרכי הטיפול במפגעים שונים.4 מערכת של תקנות עירוניות מעידה על "תכנון אורבני/' כלומר צעדים שנקטו הרשויות למען רווחת התושבים ובריאותם. תכנון אורבני ניכר אפוא בעריה היהודיות של ארץ-ישראל בדומה לקיים בערים השונות במזרח ההלניסטי והרומי.5 1 בעיה מרכזית בחקר העיר היהודית בימי המשנה והתלמוד היא חוסר העקיבות בשימוש שעושים חכמים במונחים המציינים צורות התיישבות. עיינו: ז' ספראי, "הכפר בתקופת המשנה והתלמוד/' מ' שטרן )עורך,( אומה ותולדותיה, א, ירושלים תשמ"ג, עמי ,...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי