המגורים ושיטת ה'חזקה' הבעיה הראשונה שעמדה בפני יהודי שרצה לבנות בית בירושלים היתה רכישת קרקע . הקרקעות בעיר היו משני סוגים : ( 1 'מולק' —רכוש פרטי גמור . במקרה זה היתה הקרקע בדרך כלל מפוצלת ביותר בין יורשים שונים , ונדרש מאמץ רב להגיע לידי הסכם עם בעליו הרבים של שטח קטן ( 2 ; 'ווקף' —רכוש הקרש מוסלמי . קרקע כזו לא ניתנה למכירה , אלא רק לחכירה למספר שנים . בראשית המאה גם אסרו תקנות עות'מאניות על נתינים זרים לרכוש קרקע . 52 במקרים יוצאים מן הכלל ניתן אישור קניה לנתין לא עות'מאני . כך , למשל , רכש משה מונטפיורי את אדמת ? כרם משה ויהודית , ' שעליה קמה אחר בך שכונת 'משכנות שאננים / והורשה לרשום אותה על שמו י- . הרפורמה בחוקה העות'מאנית . במיוחד ה'ח'ט הומאיוך מ , 1856 הקלה מעט את המצב . אך נראה כי האיסור בוטל בפועל רק ב , 1873 וגם אחר בך באו החמרות מדי פעם . רק יהודים מעטים היו אפוא בעלי אדמות , ומרבית הרובע היהודי היתה בבעלות מוסלמית . היהודים שכרו את דירותיהם מהמוסלמים , ועל פי רוב אף היו צריכים לשלם שכר דירה לשנה מראש . עם התגברות העליה לירושלים והגידול בביקוש לדירות , ניסו המוסלמים לנצ...
אל הספר