ג . הגישה הרומנטית נטורליסטית והכמיהה לאותנטיות של מימוש עצמי הגישה הרומנטית בחינוך ההומניסטי ( המכונה בהקשרים מסוימים גם נטורליסטית , מתירנית , אינדיווידואליסטית ותרפויטית ) מופיעה לראשונה במאה ה 18 בכתביו של רוסו . את התיאוריה החינוכית שלו הציג רוסו כאנטי תיזה לחינוך המסורתי ובמיוחד כנגד זיהוי החינוך עם צריכה של דעת , תרבות ומיומנויות כאמצעי להצלחה חברתית , וכנגד השימוש בדפוסי הוראה סמכותניים ומלאכותיים אשר כובלים את התפתחות היחיד ומנכרים אותו מצרכיו האמיתיים . לדעת רוסו , הערכים החברתיים והדפוסים החינוכיים באתוס הבורגני של תקופתו ( ושל תקופתנו ) הם הגורמים לעיצוב דמותו המעוותת והתלולה של האדם המודרני , שלהיטותו הבלתי מבוקרת אחר הצלחה חברתית משחיתה ומאמללת אותו , ועושה ממנו אדם אנוכי ועדרי ביחסיו עם הזולת . רוסו הציג תפיסה אלטרנטיבית של החיים הטובים אשר ייחסה ערך חיובי לנטיותיו הטבעיות של האדם , להפעלה ספונטנית וחופשית של יכולותיו הטבעיות ולהכוונה עצמית ואותנטית של מהלך חייו . טיפוח האדם על פי עיקרים אלו , טען רוסו , יביאו ל"גדילתם" של אנשים טובים ואזרחים טובים , שבאנושיותם השלמה ממ...
אל הספר