פרק שביעי / בעיית הייחוד של שאלת "הצדקת האלוהים" בשואה השאלה התיאולוגית העתיקה על "הצדקת האלוהים" הייתה , כמדומה , הסוגיה הפילוסופית דתית הראשונה שתקפה הוגי דעות יהודים מאמינים על רקע השואה , ובמידה מסוימת כבר תוך כדי התארעותה . אמנם הייתה רתיעה רגשית חזקה מאוד מפני עיון פילוסופי "קר" בנושא אינטימי כל כך וכאוב כל כך לאנשים מאמינים , בעיצומם של מאורעות כאלה או בסמוך להם , אבל מצד שני הרי השאלה , הזהה עם סבל האמונה עצמו , נזדעקה מבפנים , ואי אפשר היה שלא לתת לה ביטוי , אם לא פילוסופי שיטתי הרי לפחות הגותי רגשי . אכן , התשתית הרגשית , המהווה מצע גם לרפלקםיה העיונית השיטתית , שהתחילה להתגבש יותר מאוחר , התבטאה במישרין במתח שבין שתי עובדות שנזדקרו לעין כבר בשואה עצמה , ונתאשרו גם במחקר מדעי ' : מצד אחד , השואה כמעט לא גרמה לשינויי עמדה קיצוניים לא אצל מאמינים שרידי השואה ולא אצל כופרים . רוב המאמינים המשיכו להחזיק באמונתם , ומתוך אלה שאמונתם נזדעזעה בתוך השואה חזרו רבים אל אמונתם אחריה , וכמובן , כל הכופרים עמדו בכפירתם . מצד שני , המאמינים , לא פחות מן הכופרים שעברו את השואה , ביטאו בעדו...
אל הספר