דעיכת המפלגות ותיפקוד הכנסת דני קורן על דמותה של הכנסת , הן כבית נבחרים הן כבית מחוקקים , משפיעים חוקי יסוד , חוקים , הסדרים מוסדיים ותרבות פוליטית . מה שקובע את אופי תיפקודה של הכנסת בדמוקרטיה הישראלית הוא יחסי הפרלמנט עם המפלגות , עם הבירוקרטיה הממשלתית , עם מערכת המשפט , עם קבוצות אינטרסים , עם אמצעי התקשורת ועם הציבור , ובעיקר היחסים המהותיים והמספריים בפרלמנט פנימה , בין הקואליציה הממשלתית לבין האופוזיציה הפרלמנטרית . התיאוריה הקלאסית העוסקת בפרלמנטריזם גורסת , שהואיל והפרלמנט הוא המוסד המרכזי של הדמוקרטיה הייצוגית , הוא אמור לקבוע את קווי המדיניות הציבורית , והממשלה אמורה לשמש רק אמצעי מכני ליישומם . על פי תפיסה זו , הפרלמנט הוא הניצב במוקד הדמוקרטיה , והממשלה היא מעין "ועדה פרלמנטרית , " חשובה ככל שתהא , העוסקת בביצוע המדיניות , לא בעיצובה . מודל מובהק זה של " ממשלה פרלמנטרית" אינו קיים בשום מקום בעולם , קל וחומר בישראל . אדרבא , השפעת הכנסת על הממשלה בישראל היתה זעומה תמיד , ונחלשה עוד יותר מאז הוחל עקרון הבחירה הישירה של ראש הממשלה . הטענה המרכזית המוצגת במאמר זה היא , שתהליך ...
אל הספר