ח ) הדיבר התשיעי : עדות שקר שמות כ' 16 לא תענה ברעך עד שקר דברם ה' 20 ולא תענה ברעך עד שוא דיבר זה אוסר מתן עדות שקר כנגד אדם אחר . המונח "רעך" מתפרש "כל אדם" בכלל ולאו דווקא "חברך ; " ראיה לכך טמונה בעובדה שהוא מרמז לעתים לאויב אישי , כגון דוד ביחס לשאול ( שמואל א ט"ו ( 28 או אבשלום ביחס לדוד ( שמואל ב י"ב . ( 11 מקבילה חשובה לדיבר זה מצויה בקובץ החוקים הקדום המכונה "ספר הברית : " "לא תשא שמע שוא , אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס" ( שמות כ"ג ; 1 והשוו פס' : 7 "מדבר שקר תרחק . ( " מניסוח זה ניתן להקיש כי שיעורו של פסוקנו הוא : "לא תענה ברעך כעד שוא , " או לחילופין : "לא תענה ברעך עדות שוא . " כך מפרש , למשל , שד"ל , והוא אף מזכיר את דעתו של רד"ק כי המלה "עד" עשויה להתפרש לפעמים כ"עדות" המופשטת , ולא כמכוונת לאדם ספציפי ' . לטובתו של פירוש זה , המשתקף גם בתרגומים העתיקים , ניתן להזכיר חוק אחר מ"ספר הברית : " "אם טרף יטרף - יבאהו עד , הטרפה לא ישלם" ( שמות כ"ב ;( 12 בפסוק זה המלה "עד" אינה מכוונת לאדם מסוים אלא לשרידי בעל החיים שנטרף , כלומר לעדות ( ובלשון משפטנית מודרנית : ךאיה . ( החוק ה...
אל הספר