ג . היתר היין ושאלת מעמדו של מחלל השבת בקולקטיב היתר יינו של מחלל השבת משקף סיוג של הקביעה , שלפיה מחלל השבת הריהו כגוי . ואולם ניתוח מדוקדק של העמדה הנידונה בפרק זה מלמד , שהתמונה מורכבת יותר . חלק מן החכמים המצדדים בהיתר היין קובעים במפורש שאין ללמוד מהיתר היין על מעמדו הכולל של מחלל השבת . לעיל , ניתחנו את עמדותיהם של הרב פרידמן , החת"ם סופר והחזון אי"ש . אצל חכמים אלו מוצאים אנו ביטוי ברור להבחנה בין היתר היין לבין מעמדו של מחלל השבת בקולקטיב . הרב פרידמן , שטען שיינו של מחלל שבת מותר בשתייה מפני שלא נתן "תהילות לפסילים , " קובע , למרות זאת , כי מי שמחלל שבת בפרהסיא "כבר נפרד מעדת ישראל" ומשום כך "דינו כגוי אף לקולא" ( שם . ( היינו : הוא אינו מצוי בתחום נייטרלי ( לא יהודי ולא נוכרי ) אלא , הריהו כגוי . עדת ישראל הינה עדה דתית , וכל מי שהוציא את עצמו מעדה זו , כגון על ידי חילול שבת בפרהסיא , מסולק מן העדה . זאת , בלי קשר לשאלה , האם הצטרף לקהילה דתית אחרת . באופן דומה כותב הרב משה סופר : "כיון שחילל שבת בפרהסיא , דינו 26 כגוי גמור . " מחלל השבת מסולק מן הקולקטיב הדתי , אבל "כיון שלא...
אל הספר