ד . ממזרות אחת הסוגיות הקשות ביותר מבחינה מוסרית , הוא דין הממזרות . הממזר נענש על חטא שלא חטא בו . הוא נדון על חטאי אבותיו . כיצד ניתן להצדיק זאת ? יש אכן מחכמי ההלכה , שבכתיבתם ביטאו עמדה א מורלית , ואולי אף בלתי מורלית , והתעלמו כליל ממצוקתו של הממזר . ביטוי רדיקלי של גישה זו מצוי אצל הרב אליעזר ולדינברג , מחשובי הפוסקים בזמננו . לאחר דיון מקיף , שעוד נתייחס אליו בהמשך , בבעיית הממזרות הוא מסיים את דבריו ואומר : מובא בשם אביו של הגאון בעל 'הפלאה' ז"ל , שעמד על דברי הקרא - ] הפסוק ] בתהילים ' ; פני ה' בעושי רע להכרית f \ m זכרם' ( תהילים לד , יז . ( דלכאורה היה צריך ליכתב כאן שם אלקים שהוא מדת הדין ולא שם הרה נ-ה [ ' שהוא מדת הרחמים , כי הרי מדובר בכאן בעונש מדת הדין לעושי רשעה ? ופירש על פי המשנה בחגיגה ( ט , א ) דאיתא : איזהו מעוות שאינו יכול להתקן , זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר , והיינו דאין לו תקנה כל זמן שהממזר חי ומזכיר עונו . אבל הרי הקב"ה מרחם גם על הרשעים ובפרט כשחוזרים בתשובה , ואם כן מה הוא עושה י ממית את הממזר , וממילא יכול כבר להתקן מעוותו של זה שהביא אותו . ואם כן ...
אל הספר