. הא מורלית בתלמוד ( בבלי סנהדרין , נח ע"ב ) מוצאים אנו את הקביעה הבאה : 6 אמר רבי חנינא עובר כוכבים שהכה את ישראל חייב מיתה , שנאמר 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש [ ויך את המצרי ] וגו . " קביעה כללית זאת טוענת שיש הבדל עקרוני בין גוי ליהודי . דינו של גוי המכה יהודי שונה מדינו של יהודי המכה יהודי , ומשה שהרג את המצרי מעצב את אב הדגם ההלכתי בנושא הנדון . בקביעה שלפנינו מנסח ר' חנינא את דבריו בתמציתיות יתירה , אין הוא מסביר או מנמק את התנהגותו של משה . התנהגות זאת קובעת את הדין ואינה זקוקה כלל לביסוס . עם זאת , במאמר אחר של רבי חנינא אנו מוצאים : ואמר רבי חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה , שנאמר ' מוקש אדם ילע קודש' ( משלי כ , כה ) ( שם . ( בדברים אלו מקנה ר' חנינא מעמד מיוחד לעם ישראל , כך שהפוגע בישראל כפוגע בשכינה . גם אם ר' חנינא עצמו אינו קושר במפורש בין שני המאמרים , ניתן לשער שהמאמר השני מסביר את הראשון ביחס לשתי שאלות : תחולת הדין \ חרמרת העונש . פרשני התלמוד , שבהם אעסוק בהמשך , הוטרדו מהשאלה . י האם דברי רבי חנינא הקובע כי 'גוי שהכה את ישראל חייב מיתה' מהווים יי...
אל הספר