ג הטיעון המשפטי לפי טיעון זה ההלכה היא מערכת משפטית מוניסטית , דהיינו מערכת משפטית שאינה מכירה בתוקפה המחייב של מערכת משפטית אחרת . לכן לא יתכן שהיא תכיר במערכת משפטית בעלת תוקף עצמאי ובלתי מותנה בה . כפי שניסח זאת הרב הרצוג : מצד ההלכה לא באים בחשבון אלא מקורות מוסמכים של משפט התורה , ועל פיהם אין יסוד להנחה זו של משפט כפול או מקביל של שתי סמכויות ( תחוקה לישראל על פי התורה , כרך ב , עמ' . ( 76 העיון מלמד ששתי הנמקות עיקריות הועלו לביסוס רעיון זה . הראשון מצביע על אחידות מבנית של המערכת הבאה לידי ביטוי באחידות העקרונות , הכללים , דרכי הביטוי והפרשנות של כל הנורמות הנכללות בהלכה . אחידות זו משקפת את העובדה שיש מקור אחד לכל הנורמות - התורה שבכתב ושבעל פה . ואכן תוך הסתמכות מפורשת על עמדה זו קבע מק'קוברי שבמשפט העברי אין הבחנה בין המשפט הטבעי למשפט הפוזיטיבי . שכן לחוק כולו מקור אחד בלבד . הנמקה אחרת שהועלתה על ידי תיאורטיקנים שונים לביסוס רעיון המוניום המשפטי של ההלכה מתבססת על התיאוריה המשפטית של קלזן . בהתאם לתיאוריה זו , לכל מערכת משפטית יש עקרון פורמלי בסיסי הקובע
אל הספר